מאז שאני זוכרת את עצמי, עוד כילדה בבית ספר יסודי, החיים שלי סבבו סביב דיאטות.
המטרה העיקרית שלי בחיים הייתה לרדת במשקל!
זה היה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשקמתי בבוקר והדבר האחרון שחשבתי עליו לפני השינה.
לא הייתה דיאטה שלא ניסיתי!:
· דיאטת כרוב
· דיאטת חסה
· דיאטת אבטיח
· דיאטת במבה (כן, כן, כל היום אכלתי במבה מהבוקר עד הערב)
· דיאטת הלהפסיק לאכול משש בערב
· דיאטת ספורט קיצוניייי
· דיאטת הלא לאכול לחם
· דיאטת תה
· דיאטת הפחות מ 1000 קלוריות ליום!
· דיאטת כדורים (!)
ועוד דיאטות רבות "וטובות" אחרות.
המשותף לכל הדיאטות האלו הוא שבכולן ירדתי במשקל והעלתי הכל בחזרה (אם לא יותר!).
רק לפני כ 5 שנים, ירדתי במשקל לנקודה שבה רציתי להיות ומאז לא עליתי חזרה.
איך עשיתי את זה?
בגדול, הפסקתי לעשות דיאטות!!
מתוך הניסיון האישי שלי רב השנים (היום אני בת 43, אז תעשו לבד את החישוב😊)
נולדו בי הרצון והתשוקה לקצר לכן את הדרך, הדרך למשקל שבו כל אחת ואחת מכן תרגיש איתו בנוח, וזאת מבלי לעבור כ"כ הרבה דיאטות מיותרות וטרדות יומיומיות.
אחת הפעולות שהחלטתי לעשות כדי לקדם אתכן בתהליך הזה, היה לעלות ללייב ראשון בזום עם אורחת מקסימה בשם מירי לגריסי, שגם היא מאמנת לירידה במשקל ולאורח חיים בריא.
בלייב הזה דיברנו (בתשוקה רבה) על 5 הסיבות המרכזיות לכשלון הדיאטות שלנו!
והנה הן כאן לפניכן (עם שפצורים קטנים שעשיתי מאז אותו לייב מוצלח):
1. יותר מדי דיאטות!!
כפי שכבר הבנתן, כמות הדיאטות שעשיתי בחיי הייתה אסטרונומית.
כל הדיאטות שבחרתי היו קיצוניות ולא מאוזנות בעליל (ללא התייחסות כלל לערכים תזונתיים, כמות חלבונים מספקת וכו') וגרמו כל פעם מחדש לירידה משמעותית במשקל (מבחינת כמות הקילוגרמים שירדו ולא מבחינה איכות הירידה במשקל) וחזרה של כל הקילוגרמים בחזרה.
חשוב שנבין שירידות מהסוג הזה עלולות להוביל למצב של פגיעה במטבוליזם של הגוף (חילוף חומרים) וכתוצאה מכך להאטת קצב הירידה במשקל מדיאטה לדיאטה.
האטת הקצב יוצרת אצלנו תסכול גדול שגורר ירידה במוטיבציה ובכוח הרצון שלנו בהתמודדות עם הדיאטה הבאה וכך אנחנו שוב עולות במשקל, שוב מתוסכלות, שוב מתחילות דיאטה (וכל פעם עם פחות אנרגיה מהפעם הקודמת), שוב מתוסכלות מהקצב האיטי של הירידה במשקל, שוב עולות במשקל וכן הלאה.
2. תפריט דיאטה משעמם ומדכא!
לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שהלכתי בליווי אמא שלי (מאמינה שהייתי איפשהו בסוף בית יסודי/תחילת תיכון) לדיאטנית כדי שתעזור לי לרדת במשקל. עוד לפני שהדיאטנית התחילה לדבר איתי, רק הנראות שלה והאנרגיות שהיא שידרה גרמו לי למצב רוח ירוד! וכשהיא התחילה לדבר המצב לא נהיה יותר טוב. היא ישר ולענין נתנה לי תפריט משמים מבלי אפילו לשאול אותי למה אני רוצה לרדת במשקל, מה אני אוהבת לאכול, על מה חשוב לי לא לוותר בתפריט ומהו סדר היום שלי.
מיותר לספר שהיכולת שלי להתמיד בתפריט שנתנה לי שאף לאפס, ומן הסתם לא הצלחתי לרדת הרבה במשקל. התסכול מחוסר היכולת שלי לעמוד בתפריט וגם מהכשלון של הדיאטה עצמה, רק הכניס אותי עוד יותר למצב של חוסר אמונה בעצמי וחיפוש אחר הדיאטה הבאה.
הדוגמה הזו מסבירה לנו טוב יותר מכל תיאוריה שלא תהיה, כמה חשוב שבתהליך של ירידה במשקל אנחנו נעבוד לפי תפריט כייפי שמותאם לסדר יום שלנו, לאנרגיות שלנו ולחיים הדינמיים שאנחנו חיות בהם. בעיניי, רק תפריט מותאם אישית יכול לגרום להתמדה בתהליך, לתוצאות ולתחושה של הצלחה וערך עצמי גבוה.
3. תפריט דיאטה שלא מכיל מספיק חלבונים!
האוכל אצלנו בבית (בית ילדותי) היה מבוסס על טהרת הפחממות -
לחמים, לחמניות, פיתות, מאפים, פסטות, פתיתים, אורז, תפוחי אדמה (והרבה!) וכיוצב'.
אמנם אכלנו גם חלבונים בבית כגון בשר, עוף וביצים – אבל הם לא היו העיקר.
בשנים האחרונות הבנתי שאם אני רוצה להבריא את התפריט שלי ולרדת במשקל בצורה איכותית שתשמר לאורך זמן, אני חייבת לשלב חלבונים בתפריט היומי שלי.
שימו לב - בממוצע, אנו צריכות לאכול 1 גרם חלבון על כל 1 קילוגרם משקל (כלומר, אישה ששוקלת 60 קילו תצטרך לאכול בממוצע 60 גרם חלבון ליום).
הקפדה על צריכת חלבון יומית מספקת עוזרת לנו בבניית השרירים בגוף שלנו, להעלאת מסת השריר ובכך ליכולת שלנו לשרוף יותר אנרגיה (קלוריות).
לא מעט מגיעות אליי נשים שמדווחות על תפריטים שמכילים בעיקר פחממות (בדיוק כמו שאני נהגתי לאכול עד לפני כמה שנים) ולא מבינות למה הן לא מצליחות לרדת במשקל.
ברגע שאנחנו משלבות להן מספיק חלבונים בתפריט, הן גם נהיות שבעות יותר, גם רמת האנרגיה שלהן עולה וגם המשקל יורד יותר מהר ונשמר לאורך זמן.
4. תפיסה מחשבתית מוטעית –
כאן חשוב לי לחלק לכן את הסיבה הזו לכמה תתי סיבות משמעותיות :
א. שאלת ה"למה" הגדולה –
כשאנחנו רוצות לרדת במשקל, לא תמיד אנחנו עוצרות ושואלות את עצמנו מה הסיבה העיקרית שבגינה אנחנו רוצות לרדת במשקל.
חשוב שנבין האם אנחנו רוצות לרדת במשקל מסיבה בריאותית (יתר לחץ דם/סכרת ועוד) / מרצון לתחושת אנרגטיות וקלילות כי אנחנו מרגישות לדוגמה שבמשקל הנוכחי אנחנו מתעייפות מהר ביומיום שלנו ומרגישות מסורבלות / מסיבה ספציפית של אישה שהיא גם סבתא שמרגישה שהיא רוצה לשחק עם הנכדים שלה יותר בקלות בגינה, במשחקים שיושבים בהם על הרצפה וכן הלאה.
החיבור ל"למה" עוזר לנו להתמודד עם רגעי משבר בתהליך של הירידה במשקל.
מחקרים מראים שכל אחד שנכנס לתהליך של ירידה במשקל, ייתקל בשלב זה או אחר ברגעים שבו המשקל ייעצר ואולי אף יעלה (מסיבות כאלה ואחרות).
בנקודת המאתגרות האלה, אם לא נהיה מחוברות ל"למה" החזק שלנו, יש סיכוי מאוד גבוה שנוותר על התהליך , נעלה במשקל ושוב נהיה מתוסכלות.
ב. השוואה חברתית –
בעידן הרשתות החברתיות שבו אנחנו חיות, קשה להמנע מלהשוות את עצמנו לנשים אחרות שירדו במשקל בשיטות שונות או שפשוט מעלות תמונות מעוררות קנאה בדף שלהן בפייסבוק/באינסטגרם.
המחשבה שאנחנו צריכות להראות כמוהן, שגויה מיסודה.
בעיניי הדרך הבריאה והנכונה לירידה במשקל היא להתייחס בתהליך הזה אך ורק לעצמי ביחס לעצמי, ולא ביחס לנשים אחרות. לכל אחת יש מבנה גוף שונה, סדר יום שונה, העדפות אוכל שונות, קצב חילוף חומרים שונה וכן הלאה. ולכן, כל אחת תרד במשקל בקצב אחר ותראה אחרת מרעותה.
ההתמקדות פנימה, בי ובמה שנכון עבורי, ,תוביל לירידה נכונה יותר במשקל ולשמירה עליו לאורך זמן.
ג. מוטיבציה חיצונית ופנימית –
כשאנחנו מתכננות לרדת במשקל, חשוב מאוד שנבין מתוך איזה מקום אנחנו פועלות.
לדוגמה, נשים שפונות אליי ומתחילות את השיחה הראשונה שלנו בזה שהן רוצות לרדת במשקל כי הבעל שלהן/בת זוגן לא מרוצה מהמראה שלהן, או בגלל שאמא שלהן או חמתן העירה להן על הנראות שלהן או בגלל שהשכנה שלהן ירדה 10 קילו בחודש – הן נשים שהמוטיבציה שלהן לתהליך היא חיצונית. כלומר, הסיבה שבגינה הן רוצות לרדת במשקל אינה סיבה שנובעת מתוך רצון פנימי שלהן.
הסיכוי שאותן נשים יצליחו לרדת במשקל ולשמור עליו הוא נמוך וזאת מכיוון שבתהליך של ירידה במשקל אנחנו חוות גם משברים, ומחקרים מראים שברגע שאנחנו נשענות רק על מוטיבציה חיצונית ולא בעיקר על מוטיבציה פנימית (לדוגמה – רצון להתעייף פחות מהר, רצון לעשות ספורט יותר בקלות וכן הלאה), היכולת שלנו להתמודד עם המשברים האלה תקטן והתהליך ייפסק וברוב המקרים כל המשקל יעלה בחזרה ואף יותר.
5. אחריות אישית!
לדעתי הסיבה האחרונה החביבה הזו היא הסיבה העיקרית שעזרה לי בתהליך האישי שלי.
ההבנה שהאחריות לירידה במשקל ולשמירה עליו היא אך ורק שלי, משנה את כל התפיסה לגבי תהליך הירידה במשקל ועוזרת לשמירה על ההישג לאורך זמן.
כאשר מגיעות אליי נשים שטוענות שהן לא מצליחות לרדת במשקל כי –
· הבן/בת זוג שלהן מכניס מתוקים הביתה
· הילדים רוצים לאכול חטיפים
· השכנה מפנקת אותן בעוגות על בסיס קבוע
· אמא שלהן/חמתן מבשלת ואופה עבורן ולא נעים להן להגיד לא
הסיכוי שהן יצליחו לרדת במשקל שואף לאפס.
ולמה?
לנו אין יכולת לשנות את הסביבה ואת המציאות (אלא אם אנחנו מחליטות לנקוט בפעולות קיצוניות ואני ממש לא בעד זה. כמו לא להכניס חטיפים הביתה, לא לאכול יותר מתוקים אף פעם וכן הלאה).
ברגע שאנחנו מבינות את זה, משהו בנו נרגע והיכולת שלנו לנהל את האוכל – עולה.
כאשר אני מבינה שעצם זה שהילד שלי אוכל חטיף, זה לא אומר שאני בהכרח חייבת לסיים את אותו חטיף רק כדי שהוא לא ייזרק, או עצם העובדה שהשכנה שלי אוהבת לפנק לא אומר שאני חייבת לאכול את כל העוגה שהיא הביאה לי רק כדי לעשות לה נעים בנשמה – השיח שלנו עם האוכל נהיה יותר נעים ופחות מלחמתי.
ובעזרת זה, עם הזמן, האוכל פחות ופחות נתפס בעינינו כאויב ויותר כמשהו שאנחנו חיות לצידו ואיתו באופן הרמוני.
לסיכום,
חשוב לי לשתף אתכן שהתהליך האישי שאני עברתי (ועדיין עוברת) לא התחיל מנקודה אחת ספציפית שבה הבנתי את כל הסיבות שמניתי לכן.
כל פעם נפל לי אסימון אחר שגרם לי לעשות שינוי מהותי בהתנהלות שלי עם האוכל.
אותו אסימון שנפל, הוביל בהמשך לעוד אסימון שנפל, לעוד שינוי וכן הלאה.
אז גם אם אתן תקחו מהבלוג הזה רק סיבה (אסימון😊) אחת ללמה הדיאטה לא מצליחה לכן,
תבינו אותה לעומק ותעשו בעזרתה שינוי – אתן כבר תתחילו לראות תוצאות רצויות.
בהצלחה! ותזכרו שאני תמיד פה לכל שאלה והכוונה בנושא.
נתראה בבלוג הבא,
שלכן,
גלי