הקריאה לאומץ

לשם ברנה בראון נחשפתי לראשונה לפני כשנתיים כשהתחלתי להתעניין בכל העולם של התפתחות אישית. הדבר שמשך אותי בכל פעם מחדש להאזין לדברים שנאמרו עליה היה הנושא העיקרי שאותו היא חקרה במשך שני עשורים והוא פגיעות ובושה והקשר של הרגשות האלה לאומץ ולהתקדמות בחיים. כילדה פרפקציוניסטית עשיתי הכל כדי שכולם מסביבי יחשבו שאין בי פגמים או סדקים ושאצלי תמיד הכל בסדר ותחת שליטה מלאה . מבחינתי לחשוף את זה שאני לא באמת מושלמת )הרי אין חיה כזו( משמע לשים את עצמי חשופה מול העולם , להיות חשופה לביקורות ולקבל על עצמי את הידיעה שאפגע. בניגוד גמור לכל מה שהאמנתי בו, נוכחתי לדעת שככל שאני מביאה את עצמי יותר אותנטית ואנושית מול העולם (מגמה שתפסה תאוצה ע ם תחילת העבודה שלי באונליין מפרוץ הקורונה), כמות ההערכה וההקשבה אליי עולה ולא להפך, והיכולת שלי להשפיע על העולם גדלה! (שזו המטרה העיקרית בעבודה שלי כיום) האומץ להיות לא מושלמת, להעז להביא את האני האמיתי שלי עם החשש שאולי זה לא יתקבל בברכה על ידי הצד השני למעשה רק עזר ועוזר לי להתפתח כבת אדם, אשת מקצוע, רעיה, אמא ובכל הכובעים שאני ואתן חובשות ביום יום בנקודה הזו הצלחתי להזדהות עם ברנה בראון שהעידה על עצמה שלמרות ההצלחה האדירה שלה היום וההשפעה שלה על מיליוני בני אדם, היא בבסיסה אדם מופנם שחשוב לה מה אנשים יגידו עליה ושחששה לומר את דעתה שמא תפגע מהתגובות הלא מפרגנות של הסביבה גם היא, דרך המסלול שהיא עברה, הגיעה למסקנה שכדי להתקדם בחיים, כדי לחוות אושר אמיתי, כדי להצליח להשפיע על חיי אחרים, הדרך היא להיות אמיצה ולהעז לומר את מה שאת חושבת, גם אם זה במחיר של חוסר אהדה מחלק מהסביבה הקרובה והרחוקה את המסלול שהיא עברה ואת המסקנות העיקריות שלה מהמחקר ארוך השנים שלה , היא חושפת בהרצאה מרתקת שנחשפתי אליה בנטפליקס והיא נקראת - "The call to courage" האמת שכשצפיתי בהרצאה שלה בפעם הראשונה לא הצלחתי להתחבר עד הסוף לתכנים ולמסרים שלה וגם לא כשהתעקשתי לצפות בהרצאה בפעם השניה. אבל! בפעם השלישית שהתעקשתי לצפות בזה האסימון נפל והכל התחבר לי! התחבר לי ברמה כזו שתוך כדי צפייה פתחתי את המחשב והתחלתי לסכם את ההרצאה מתוך חיבור אמיתי לכל מילה שנאמרה שם ורצון עז להעביר את זה הלאה לנשים כמוני שמצד אחד חשוב להן להשפיע על נשים אחרות לעשות שינוי לטובה בחיים שלהן ומצד שני מפחדות להעז להביא את עצמן עד הסוף כי אולי לא יאהבו או יעריכו אותן ועד שתגיעו ללצפות בהרצאה הזו בעצמכן, סיכמתי לכן כאן את החלק האחרון בהרצאה של ברנה בראון שהיה עוצמתי מבחינתי ומתייחס ל מיתוסים עיקריים שהיא מפריכה בנוגע לפגיעות:

1 .פגיעות היא חולשה – חונכנו לחשוב שמי שפגיע הוא חלש ולא אמיץ בעוד שהמחקר מראה שאין דבר כזה להיות אמיץ בלי להיות פגיע! פגיעות זה רגש שנוצר בעקבות מצב של חוסר ודאות, סיכון או חשיפה רגשית. כל מי שהיה אמיץ בחייו היה חייב להיות באחד מן המצבים האלה, כי אין אומץ ללא פגיעות! 2" .אני לא חווה פגיעות" – אין דבר כזה! כולנו חווים פגיעות רק השאלה היא האם ביודעין או לא ביודעין. וכדאי שזה יהיה ביודעין כי אחרת אנחנו משליכים את הכאב שלנו על אחרים ופורקים עליהם את התסכול שלנו 3" .אעשה את זה לבד" – אין אופציה כזו! ביולוגית אנחנו מתוכנתים לתקשורת עם אנשים אחרים ולכן אי אפשר לתרגל פגיעות לבד עם עצמך 4" .אפשר להפטר מתחושות האי נוחות והאי וודאות כשחווים פגיעות" – אין דבר כזה! אם נוח לנו משמע שאנחנו לא חווים פגיעות 5 .אמון קודם לפגיעות – זה לא עובד ככה! לא סומכים על מישהו במאה אחוז ורק אז מרשים לעצמנו להיות פגיעים וחשופים מולו וגם לא להפך. לא חושפים על ההתחלה את כל הקלפים שלנו ואז בונים אמון. זה עובד בבד בבד – תהליך רכישת האמון במישהו אחר עם תהליך החשיפה והפגיעות שלנו 6 .פגיעות היא חשיפה – ממש לא! זה שאנחנו חושפים המון פרטים אישיים שלנו ברשת, לא אומר שאנחנו אותנטיים ופגיעים. רמת החשיפה שלנו היא לא מדד לרמת הפגיעות שלנו. כדי להיות פגיעים אנחנו צריכים להיות אמיצים לחשוף על עצמנו דברים שיאפשרו לאנשים לראות אותנו , מבלי יכולת לשלוט על התוצאה של החשיפה אז ספרו לי - לאיזה מיתוס הכי התחברתן? אני באופן אישי למיתוס הראשון שעליו התבססתי כל חיי וההפרכה של המיתוס הזו מחזקת אותי להמשיך ולאפשר לעצמי להיות פגיעה ואנושית כדי להיטיב עם עצמי, עם הסובבים אותי וכדי לאפשר לי באמת להשפיע על העולם בדרך אותנטית ועוצמתית רוצו לראות :)